<h1>ארחות חיים הלכ' יין נסך סימן כ"ב</h1>
<h2>דף נח.</h2>
גוי שמצץ מן היין שבחבית במיניקת אסר כל היין שבחבית לפי כשיפסוק יחזור היין שעלה במיניקת במציצתו ויפול בחבית.
<h2>דף נט:</h2>
כתב הראב"ד ז"ל שאם נגע גוי בקלוח היוצא מן המרזב ונגע בקלוח היוצא לחוץ מאי דלהדי ברזא דהיינו קלוח ראשון שעומד במרזב אסור ונאסר מתורת ניצוק דמאי דבראי ואסור בשתיה. וכל היין שבתוך הקנקן הוי נצוק בר נצוק ומותר ואפילו בשתיה. ואם החזיר השופתא במרזב והשופתא קצרה שאינה עוברת חוץ למרזב מבפנים לחלל החבית שישכשך בה היין שבחבית מותר אי נמי שנגע גוי בפי המרזב בידו אם יש בקנקן קיתון של מים לבטל אותו מעט יין שבתוך המרזב הנאסר במגע גוי הוי כל היין שבתוך החבית מותר בשתיה שהרי שני כלים הם ואין חבורן אלא חבור נצוק דהוי תערובת עכ"ל.
<h2>דף סט.</h2>
נכרי שהיה מעביר כדי יין עם ישראל ממקום למקום והוא הולך אחריהם לשמרן אפילו הפליג מהן הילוך מיל מותרות לפי שאימתו עליהן ויאמרו עתה יצא לפנינו ויראה אותנו. ואם אמר להם ואני אבא אחריכם אם נתעלמו מעיניו כדי שיפתחו פי החבית ויסתמו אותה ותגוב היין כלו אסור בשתיה. וכן נמי המניח נכרי בחנותו של יין אע"פ שיוצא כל היום ונכנס היין מותר. ואם הודיעו שהוא מפליג ושהא כדי שיפתח חבית ויסתום ותגוב היין כלו אסור בשתיה. וכן נמי המניח יינו בקרון או בספינה עם הגוים ונכנס לעיר לעשות חפציו מותר. ואם הודיעם שהוא מפליג ושהה כדי שיסיר מגופת החבית ולהחזירה (ו)אם של טיט הוא או של סיד כדי שיפתח ויסתום ותגוב אסור בשתיה. ולנקב אין חוששין שדבר ניכר הוא וכן דעת הרשב"א ז"ל. וכל זה בחביות סתומות אבל בפתוחות כיון שהודיע להם שהוא מפליג אפילו לא שהה אסור. ועל ענין יוצא ונכנס כתב הר' יצחק הלוי ז"ל שמותר אפילו יוצא ונכנס יותר משעה ור' אמר לו דאפילו שהה יום אחד דבזמן הזה לא תקיף עליהו יצריהו לנסך.
ישראל שהיה אוכל עם הנכרי והניח יין פתוח על השלחן ויין פתוח על [הדולפקי] מנישטייר בלע"ז [ויצא] שעל השולחן אסור ושעל הדולבקי מותר. ואם אמר לו מזוג ושתה אף כל היין שבבית פתוח אסור. והרשב"א ז"ל כתב ישראל שזימן את הגוי והניח יין על השלחן ועל הספסלים כל היין שעל השלחן אסור. והיין שעל הספסלים את שהוא תוך פשוט ידיו אסור ואת שהוא לאחר פשוט ידיו מותר. ואם אמר לו מזוג ושתה אפילו שעל הספסלים אסור. וכל החביות הפתוחות [אסורות] והסתומות מותרות אם לא שהה כדי שיפתח ויסתום ותגוב המנופה. כל מקום שאמרו [אם הודיעו] שהוא מפליג אסור. לא אמרו אלא שבמקום הפלגתו יש בו כדי שיפתח ויסתום ויגוב אבל פחות מכן מותר לפיכך אפילו עמד יותר מכדי שיעור זה מותר שבכל שעה מתירא ואומר עתה יבא. ואפילו היה בדרך שהלך שם כדי שיפתח ויסתום ויגוב אם יש שם דרך עקלתון קרוב מכדי שיעור זה מותר. אלא א"כ אמר לו שהוא יבא אחריו בדרך זה ע"כ.
<h2>דף עב.</h2>
המערה יין מחבית של ישראל לתוך כלי של גוים שיש בו אפילו טפח יין של גוים נאסר כל היין שבכלי העליון שהנצוק מחברו עם היין שבכלי התחתון לפיכך המודד יין לגוי לתוך כליו שבידו נופץ נפיצה או יזרוק זריקה כדי שלא יגע הקטוף לכליו של גוי אז לא יהיה נצוק ולא יאסר היין שבכלי העליון ומותר בשתיה. וכן המערה יין למשפך והמשפך מקלח לכלי האסור היין שבמשפך אסור משום נצוק והיין שבכלי העליון מותר שהוא בר נצוק ובר נצוק מותר לכולא עלמא וכן המריק יין לתוך הכלי שהוא אסור משום נצוק היין שבכלי העליון מותר שהוא בר נצוק. והיין שנפל בכלי האסור אסור משום נצוק אם יש בו עכבת יין או שהוא טופח אסור בשתיה ואם הוא נגוב או אינו טופח מותר. ויש גורסין עקבת מן [לשון] עקובה מדם.
כתב הרשב"א ז"ל נכרי שהיה מערה מקיתון של יין כשר. אע"פ שהיה מקטף כל מה שנשאר בחבית אסור משום נצוק. שאי איפשר שלא נגע מה שנשאר בפנים לקלוח היורד בשעת קטופו ונעשה חבור אע"פ שלא גזרו בכחו של גוי אלא במה שיצא לחוץ ולא במה שנשאר בפנים הרי הוא אסור משום נצוק כמו שביארנו ובתשובת שאלה ביאר שאם הוציאו יין החבית בקיתון ויש בו עכבת יין היין שבחבית מותר משום נצוק בר נצוק שמותר לכולי עלמא. איסור נצוק אינו אלא מדין חבור. ולפיכך אם נעשה נצוק לסתם יינן הכל מותר בהנאה ואם לודאי יינן אסור. ויש מי שהורה לאסור בכל נצוק אפילו בהנאה ולי לא יראה כן. נצוק זה שאמרנו שמעתי משמן של גאונים שלא אמרו נצוק אלא בשעירה ליין נסך האסור בהנאה. אבל ליין המותר בהנאה אינו חבור. ונראין הדברים שלא אמרו נצוק חבור אלא ליין נסך ולא [נקרא] יין נסך סתם אלא האסור בהנאה אבל ליין המותר בהנאה אינו חבור. ולפיכך המודד לתוך כלי של גוי אע"פ שלא הדיח הכלי את שמדד לתוכו אסור בשתיה ואת שעירה ממנו מותר בשתיה עכ"ל. והר"ת פסק דנצוק אינו חבור. ולמאן דאמר חבור אין חבור על ידי קטיפה. וכן נמי כתב הר"י מקורביל והר"ף ז"ל כתב לענין נצוק בדבר מועט נוהגין לפסוק דנצוק חבור אבל בדבר מרובה נוהגין להתיר כר"ת וצ"ע בס"ג ע"כ. ומנהגנו לאסור כל נצוק לגמרי. ובנצוק בר נצוק השוו רוב הפוסקין ופשט המנהג להתיר. וכן נמי ביאר הרשב"א ז"ל. וכתב הר' משה ב"ר יצחק ז"ל ובנצוק עצמו הוא כלל בידינו מפי רבותינו ז"ל שאיסור קל הוא וקלוש ואין להחמיר עליו ואין להוסיף עליו אלא להקל בו בכל ענין ולקבל בו דברי כל מיקל. וכן נמי כתב הר"ז ז"ל בתשובת שאלה. וז"ל כך שמעתי כל שיש לך להקל (בעירוב) [בעירוי] ובנצוק הקל. וכתב הר' משה בר יצחק ז"ל סברא דנפשיה שאין נצוק חבור אפילו לרב הונא אלא בנקב רחב כשפופרת הנאד דהוא רחב שתי אצבעות חוזרות בו כדאיתא התם במסכת חגיגה. [כ"א ע"א].
